סקירת ספרות

תכניות ריאליטי: משקף מציאות או הבניית מציאות

תכניות ריאליטי היא ז'אנר טלוויזיוני אשר אינו מתוסרט בדרך כלל והוא מתעד אירועים אמתיים (מציאותיים). היסוד הבסיסי בז'אנר הוא צילום התרחשות המתרחשת בעצמה, ללא תסריט הכתוב מראש, בניגוד לדרמה בדיונית שכתובה מראש. בז'אנר הריאליטי נכללים סוגים שונים של תכניות: טוק שואו, תכניות בידור – חדשות צהובות כמו גיא פינס, פספוסים ופעם בחיים. היום, הגרסה העדכנית ביותר של תכניות הראליטי מדברת על פורמט שבו יש מתחרים אנונימיים שמתחרים בניהם כדי לזכות בפרס כלשהו והשיטה בו הם יכולים לנצח לרוב כוללת את מרכיב השיטה הדמוקרטי. 

" כולן מסתמכות על אירועים מציאותיים ואמיתיים, שניתן להקרין אותם לקהל הצופים בבית, לשחזרם באמצעות שחקנים ואף לראיין אנשים "אמיתיים" שלקחו חלק בהתרחשות המוצגת בתוכנית. " (אשליית נייגר)

תכניות ריאליטי (מציאות) התפתחו מכמה וכמה סוגות טלוויזיוניות שהבולטות ביותר בהן הן תכניות התעודה. ניתן למצוא בתוכניות המציאות גם התפתחויות משעשועוני הטלוויזיה, תוכניות המתיחות והפספוסים ואופרות הסבון. תוכנית הריאליטי הראשונה שנחשבה לתוכנית מציאות היא "משפחה אמריקאית", ששודרה בערוץ PBS ב 1973.

הסדרה ליוותה משפחה גרעינית המתמודדת עם גירושים. לזוג ההורים היו כמה ילדים, ואחד מהם, לאנס לאוד, היה הומוסקסואל שמדי פעם לבש בגדי נשים. באחד מפרקי הסדרה לאנס לקח את אמו למופע דראג. התוכנית זכתה לעשרה מיליון צופים, מספר עצום ל-PBS, שלרוב מקבלת אחוזי צפייה נמוכים מאוד, וכן לשתי תכניות המשך, שהאחרונה בהן צולמה ב-2001. הסדרה לוותה בהד עצום, ורשתות טלוויזיה אחרות ברחבי העולם התחילו גם הן לשדר סדרות דומות.

ב-1974 הוקרנה סדרה בשם "המשפחה" בבריטניה, שליוותה משפחה ממעמד הפועלים, שגם היא זכתה להד תקשורתי רחב ולדיון ציבורי ממושך בעקבות הקרנתה. סדרות דומות שהתפתחו בכיוונים אחרים החלו להופיע בכל העולם.

תכניות הראליטי התחילו לצבור רייטינג גבוהה במדינות רבות סביב העולם, ניתן לראות תוכניות אשר חוזרות על עצמן כמו" ה"אח הגדול", the voice, got talent, הישרדות ועוד - הם הפכו להיות משהו גלובלי.  היום רוב תוכניות הריאליטי מועתקות ומשוכפלות מפורמטים מוכרים ברחבי העולם, מכייו שמבחינת רווח – הרבה יותר זול ובטוח להשקיע בתוכניות שמצליחות ברחבי העולם.
כיום, אין מדינה בעולם המערבי שלא משודר בה תוכנית ראליטי. ובשביל שתוכניות הראליטי ימשיכו למשוך קהל צופים יותר ויותר גדול עם הזמן רוב תכניות הריאלטי משודרות בפריים טיים. בנוסף לכך, הם לא מצריכות השקעה רבה של כספים, אין צורך בשחקנים מקצועיים, ההפקה והסט פשוטים ואין צורך בתסריט.

למעשה, לפי מאמרו של מוטי נייגר - "אשליית הבחירה הדמוקרטית", תוכניות הריאלטי בנויות על פי תבניות ברורות ושיטות קבועות שלמעשה מתמרנות את הצופים (אם לא את תוצאות ההצבעה מה שפוגע באשליית ההשתתפות) לבחור בכיוון שבו ההפקה רוצה ללכת על מנת להשיג יותר רייטינג.

"תכניות המציאות רווחיות במיוחד שכן הן משלבות הפקה זולה יחסית עם הצלחה רייטינגית: אין צורך בתסריט, אין צורך בשחקנים מקצועיים ויקרים, והוצאות ההפקה הן לרוב מינימליות." (כוכב שפל)

לפני שנתיים יצאה סדרה חדשה, "Unreal", העוסקת בנעשה מאחורי הקלעים של הפקות תכניות ראליטי בסגנון "הרווק". התוכנית נכתבה על ידי רטי נוקסון והבמאית שרה גרטרוד שפירו - שפיתחה את הסדרה בהשראת סרטה הקצר והמצליח "Sequin Raze" ובעקבות חוויותיה במפיקה בתוכנית "הרווק".

הסדרה הזו מעלה לשיח הציבורי את הנושא של בניית המציאות, האם כל תוכנית ראליטי מבוססת על אירועים אמתיים מתועדים או שההפקה התערבה וגרמה לאירועים אלו? מכיוון שכותבת הסדרה שרה גרטרוג שפירו ביססה את הסדרה על החוויות האישיות שלה בזמן שהייתה ב"רווק", לכן השאלה היא אם סדרות הראליטי מבוססות על אירועים אמתיים מתועדים או שההפקה מתערבת בתוכנית וגורמת לאירועים אלו לקרות.

" הרבה כתרים נקשרו ל "UnREAL" שיצרה רשת הכבלים האמריקנית ,Lifetime הנוצץ שבהם הוא "הסדרה שחושפת את האמת מאחורי סדרות ריאליטי", את הטינופת, את המניפולציות, את ההתערבות ובעיקר את הפיור איוול שמאפיין כל מי שטובל בשיקוץ הזה ומתחזק אותו. אם אתם רוצים לקבל אישור לכל הדברים האיומים שאתם חושבים - ואולי בצדק - על סדרות מציאות, "UnREAL" היא בהחלט הבית החם שלכם." (מתוך הכתבה " UnREAL:מציאות מדומה ומהפנטת" )

"תוכניות המציאות מעצבות עבורנו את המציאות, תוך הבלטת אספקטים שונים והתעלמות מאחרים, על מנת לספר לנו סיפור חדשותי." (מתוך אשליית נייגר)

אם הסדרה מבוססת על דברים שקרו בחייה של אותה כתבת, אז זה אפשרי שבשאר תכניות הראליטי יש התערבות של אנשי ההפקה במה שקורה בסדרה. כלומר, כל אירוע יכול להיות בגלל סכסוך שההפקה רצתה ליצור כדי להביא יותר צופים וליצור הרבה רעש בתקשורת. אז מכאן זה אפשרי להגיד שתוכניות הראליטי בונות לנו את המציאות והיא מראה לציבור את מה שהיא רוצה שנראה ולא את הדבר האמתי.

הבניית מציאות היא מושג מעורפל, והיא נקשרת להרבה מקצועי לימוד כמו פילוסופיה, תקשורת ועוד. כל אחת רואה את הבניית המציאות באופן שונה. הבניית המציאות כפי שהיא נתפסת ברוב התיאוריות למניפולטיבית וסמויה לעין, היא יוצרת מצג שווא של חופש.

במובן הרחב של המושג איננה מושג חד משמעי, תאוריות שונות נקשרות אל הנושא, כל אחת מנקודה מעט שונה מהאחרת. הן מתייחסות איליו ודנות בקשר שבין המציאות לבין אמת אובייקטיבית.ישנה הטלת ספק בקיומה של מציאות אובייקטיבית המתקיימת בנפרד מהמציאות האנושית. ההקשר של המושג הוא בכך שמעצם ההגדרה "הבניית מציאות" עולה הטענה כי המציאות מובנת על ידי גורם כלשהו היא איננה אובייקטיבית.

תכניות ריאליטי משקפות מציאות או בונות לנו את המציאות?

לפני שתוכניות הריאליטי משודרות בסוכני חברות, העונה/פרק עובר תהליך ארוך של עריכה. העורכים, לפי דרישות הבמאי והמפיקים עורכים את הפרק/עונה. כלומר, יכול להיות שיש דברים שמפיקים והבמאי לא רוצים שיהיו בתוכנית לפי החלטתם. בנוסף לכך, ישנה אפשרות שההפקה בונה את הריבים ואת הסכסוכים, יכול להיות שאנשי ההפקה מסכסכים בין המשתתפים או גורמים לאירוע כלשהו לקרות שלא היה קורה ללא התערבות. למשל – לפי נעט דנינו שזכתה בעונה השנייה של התוכנית "הרווק" של ישראל מספרת עלקטע שקרה במהלך הצילומים. זה קרה בפרק ה-19 של העונה, במהלכה התחרו 13 רווקות על לבו של דודו אהרון. באותו הפרק נסעו דנינו, לפיד סידלר, נועה חיו, לירון גולן ואהרון עצמו לטורקיה.

"הם הגיעו לאחת הבנות באמצע הלילה והציעו לה להיכנס לחדר של דודו. אמרו לה: 'אל תדאגי. אנחנו נערוך את זה כאילו שאת רק נוקשת על הדלת וגם שאת יושבת על הספה ולא על המיטה שלו'. עכשיו, איך זה נראה? להגיד לבנאדם בלילה ללכת לחדר של מישהו במלון? היא לא הסכימה. היא נכנסה לאטרף ובכתה והיה בלאגן גדול. בסוף הם ירדו מזה" (מתוך הכתבה "UnReal"בישראל: הבגידות, המזימות והתככים של "הרווק עם דודו אהרון")

בנוסף לכך, לפי המאמר "תכניות המציאות" - "תכניות הריאליטי נבנות מטשטוש התחומים שבין המציאותי לבדיוני."

לפי זה נראה כי החברה שלנו רוצה ליצור קונפליקטים וסכוכים, לצלם אותם ולשדר אותם בידיעה שכנראה שמה שמושך את כל האנשים בחברה הם הקונפליקטים והסכסוכים שקוראים בין אנשים – אפילו אם לא מכירים אותם אישית, למשל שני אנשים ברחוב יכולים להתחיל לריב אחד עם השני ולצעוק זה ימשוך את תשומת ליבם של הולכי הרגל, נכון יש אנשים שיחשבו שזה לא עניינם וימשיכו בדרכם אבל יש חלק גדול שיהיה עסוק יותר בלדעת ה קורה בין אותו זוג אנשים מאשר להמשיך את מה שהוא היה אמור לעשות.

הגישה של הקונפליקט היא גישה מאקרו (סדרת הוראות שניתנו מראש ) חברתית - ההיסטוריה מתפתחת מתוך מאבק מתמיד בין מעמדות. תיאורית הקונפליקט, רואה את החברה "כזירת מאבקים" בין חלקיה השונים של החברה המתחרים על שליטה במשאביה היקרים של החברה (כוח, כסף ועוד ) - וזה נכון לכל קבוצה ולכל חברה. החברה מחולקת לפי תיאוריה זו, לאלה שיש להם שליטה על המשאבים החברתיים ולאלה שאין להם שליטה. אינטרסים מנוגדים , קבוצתיים או אישיים, יוצרים קונפליקטים תמידיים. בגלל חוסר השוויון, מתנהלים בחברה מאבקים וקונפליקטים העוסקים בהגדלתם של משאבים אלו.
בעלי הכוח יעשו הכל כדי לשמור על יתרונם היחסי, ומי שחש מקופח יאבק כדי ליצור שינוי ולהגדיל את כוחו. לדוגמא - נשים תומכות ונאבקות בשביל שוויון והעדפה מתקנת להשוואת שכרן לשכר הגברים.

היתרונות הגדולים של הגישה היא יכולתה לעסוק בתהליכים היסטוריים, בנקודת המבט שלה המתבוננת פנימה, ומאפשרת ניתוח של שינויים חברתיים ומוסדיים.

על פי מאמרו של רלף דרנדורף – "תפקידו של הקונפליקט החברתי", קונפליקט הוא טוב לאדם ולחברה. הוא מסכים לכך שנעשה כאן שיפוט ערכי, אך הוא מצדיק את זה בכך שקונפליקטים בין המעמדות, בין האדם ובין עצמו מביאים לשינוי, שיפור ופיתוח יצירתי של  הקיים.

קונפליקט יכול לתרום לכל הבעיות שיש, בכך שאם יש מודעות לנושא הקונפליקט, והוא יצור רעש בתקשורת אז הסיכוי שאנשים שזה מפריע להם יפעלו כדי לפתור את הקונפליקט הוא יותר גבוה מאשר סתם להיות מודע איכשהו שאותו נושא קיים אך לא לעשות עם זה כלום כי אין לזה חשיבות גדולה –אין שום זכר ברשתות או בשיח היום יומי.

קונפליקטים חברתיים מקבלים אופי שונה (אם הם חלק ממערך חברתי פלורליסטי או כפוי) לדוגמה- במאבק בתוך מדינה יתכן מצב בו העשירים נאבקים בעניים, הדתיים בחילוניים והעירוניים בכפריים. במצב זה יש סיכוי טוב שהעירוניים הם גם העשירים וגם החילוניים, כך יש חפיפה של זהויות המביאות לכך שאנשים נאבקים על נושאים שונים, אבל הם מודעים לשני הצדדים בקונפליקט. ניתן לומר כי ככול שיש יותר פלורליזם בהקשר זה כך קטן הסיכוי לאלימות במסגרת הקונפליקט.

אך בו זמנית, ככול שיש יותר חפיפה מסוג זה בחברה, גדלה עוצמתו של הקונפליקט.

מכל קונפליקט שנוצר/מתרחש בסדרה ומשודר, יש גם את תגובותיהם של קהל הצופים שצריך לחשוב עליהם. בתוכניות ראליטי אין רק משתתפים, תחרויות ובסוף המנצח, במהלך כל הדרך יש גם השפלות של מתמודדים. לא משנה אם זה בביקורות כלפי המתמודד, בשימוש במילים פוגעניות ואלימות ואף לפעמים המצב מגיע לפגיעה ברכושו של אותו משתתף.

" להשפלה בתכניות אלה פנים רבות: מתיחת ביקורת אישית על מתמודדים כושלים והטחת עלבונות בהם מפי השופטים, חשיפת הכושל בצערו, התפלשות פומבית בבוץ, הצגת תמונות מביכות ביותר של משמניהם או של צרותיהם המשפחתיות, אכילת חיות ושרצים לשם הישרדות, השפלת אחרים כדי להרחיקם מן ההתמודדות ועוד."  (מתוך מאמר  "כוכב מושפל")

"...טענה רוית מנדל ליאור, עורכת  התוכנית "הישרדות", כי המטרה היא "למשוך את הצופים".   "כשאני עושה טלוויזיה, אני עושה בידור. אני לא באה לתקן את העולם. ריאליטי הוא לא ז'אנר מחנך" (מתוך מאמר  "כוכב מושפל")

 לפי מאמרם של גבי וימן, יונתן כהן וענבל בר-סיני - "כוכב מושפל" – למערכות ההפקה יש הנחה סמויה בקשר לזה, ההשפלה היא הגורם שמושך בעיקר אנשים. כדי שלצופים תהיה הנאה טובה יותר, הם צריכים את ההשפלות של המתמודד – כדי לקדם את הרגש והמתח שהם מרגישים בזמן הצפייה.

" האם אכן ההשפלה תורמת להצלחת התכניות? .... " (מתוך מאמר  "כוכב מושפל")